into the woods

 

... וכך, לאחר שחשב והרהר בכל אלה אמר: "הדבר שאני הכי אוהב בעולם כלו הוא כשאני וחזרזיר הולכים לראות אותך, ואתה אומר 'מה בדבר כבוד קטן, ולך, חזרזיר?' ובחוץ מהמהם יום המהומי שכזה וצפורים שרות."

 

(מתוך: הבית בקרן פו, מאת: א.א. מילן בתרגום: אוריאל אופק 1991)

 



 

..." איך עושים שום דבר?" שאל פו, אחרי מחשבה ארוכה.

   "אז ככה, זה כשקוראים אליך בדיוק ברגע שאתה מתכונן לעשות את זה: 'מה אתה הולך לעשות, כריסטוף רובין?' ואתה עונה 'אה, שום דבר', ואז אתה הולך ועושה את זה."

   "אה, אני מבין," אמר פו.

   "זהו מין שום דבר כזה שאנחנו עושים עכשיו."

   "אה, אני מבין," אמר פו שוב.

   "זאת אומרת - אנחנו סתם מטילים לנו, מקשיבים לכל הדברים שאי אפשר לשמע ומשתדלים לא לדאוג."

   "אוה!" אמר פו.

 

(מתוך: הבית בקרן פו, מאת: א.א. מילן בתרגום: אוריאל אופק 1991)

 

בכל פעם שאני חוזרת לעיין בספר הזה, אני נדהמת מחדש עד כמה הוא גאוני.

ותודה סמדרי על הטיפ! מסלול קסום!

והנה גם משהו מתוק לשבת.

ושבת שלום!

 



 

 

 



Hamburg - advance

ok, so I didn't and I won't (probably) "ride through paris in a sport car..."
but I did ride through hamburg on the bicycle and felt the warm wind in my hair!
the minute the rain stoped and a the sun started to shine, we went on discovering hamburg.
we discovered some beautiful places right behind the corner - la caffetteria,
and we discovered some pearls 10km away from home, but worth visiting - entenwerder1.

the butterfly, on the other side, probably discovered that it didn't ride the bicycle ...

probably also won't do.

 

time out of mind

yes i admit - our children spent much of their childhood in front of the computer screen.
i'm not going to discuss now the question whether it's good or it's bad.
we did it then with full awareness.
anyway it's too late for this discussion now...
i do think that we did spend also some quality time with them.
we played a lot together,
including computer games till the point where we, the parents had trouble to follow...
we read for and with them many books.
we watched movies with them (again, till the point where they said i'm laughing in the wrong places...=))
and we discussed art with them.

they are today, in this technological age, much smarter than we are. right.
they do create beautiful things with or without the computer.

and yet, they don't know to sew a button or a pocket or to install a new shelf on the wall.

but, between us ;) maybe it's an advantage - they still need us.
they still need a hug, a smile or just our nod of approval.
at list I hope so.
some times we need it too.

this movie that we watched this week made me think a lot
and as someone said (I can't remember where I read it lately):
children are not there to love their parents. should be the other way round.

 

sputnik-eyes

be the first!!!...

sorry. 

be the second!!!

oops!! not anymore.

join the thousands that play and enjoy already  sputnik-eyes!

shelly alon's new game for ios users.

you can find it here:

https://itunes.apple.com/app/sputnik-eyes/id1011987577

enjoy, don't forget to breath and eat from time to time... 

and tell your friends.

ain't she sweet

hamburg...

this summer we are tourists in hamburg. at home.

our little oasis in the centre of town is the best bed&breakfast we could find.

metaphorically, i mean.

oasis is maybe not the right word in this case.

hamburg is so green, that from above you can hardly recognise that there is a city.

quite a big city in fact (the second big in germany).

and with the bicycles we can easily (ok... almost...) reach every corner of this beautiful city.

we started, like every tourist on sunday morning in the fish market.

no, not at 6am, but at 10am when each box of tomatoes was sold in 1 euro.

so we ate a lot of tomatoes, and cooked a lot of tomatoes.

then we cycled through the many water sources.

funny - hamburg has no sea shore, but has the second largest harbour in europe.

the harbour gives hamburg it's spacial character.

hamburg, not like florence, is a woman waiting for her sailor to come back from the sea.

she's mature.

she has patience. a sailor always come back home. even if it's not the same one...

there's a lot more to say and see in hamburg, but i need the right photos. be patient...

august

time to work

and time to rest

זה אוגוסט.

כל דקה חשובה.

מן הקרירות הנעימה של הבקר ועד הדקות האחרונות של הערב הבהיר עדיין.

כל ישיבה בגינה כאילו אין מחר.

מעבר לפינה כבר ממתינה עונה אחרת. משתדלים להתעלם, כאילו שכחנו.

קוראת את "אגדת ברונו ואדלה" של אמיר גוטפרוינד. מזכיר משום מה את בתיה גור.

קראתי את "על שפת הים, בקצה העולם" של סולוויג אגרז (כמצוותה של אדיתי) הצטמררתי ושמחתי שאני לא הכי בקצה, כי לנו יש טיפה יותר קיץ.

וקראתי את שני החלקים של "פרספוליס" של מרג'אן סטראפי והתמוגגתי מהפשטות והאוטנטיות.