ושוב רומא.
עוד קצת תמונות, מסקנות והמלצה או שתיים.
תחבורה.
לאמר "נושא כאוב" זה קצת מוגזם. אולי "נושא מרכזי" מתאים יותר.
חוץ מבמקרים בהם המכונית משמשת כדוכן למכירת פרחים או כמושב לחתול - צריך להיזהר!
לפחות אלו שרגילים שכבר מטרים לפני מעבר החצייה הנהגים נעצרים (גם אם לא היו לך כוונות לעבור...).
אז נכון. היא מאד חמודה הצ'ינקווה צ'נטו (כתבתי נכון?), אבל כשהיא בתנועה ויושב בה נהג איטלקי...
לא כל כך.
והווספה.
אחרי הפסטה והפיצה - הווספה היא סימן ההיכר של האיטלקים.
ואם חשבתם שלפחות כשיש שוטרים בסביבה אז התנועה בכבישים בטוחה - אז לאו דווקא.
קרו לנו מקרים בהם עברנו בבטחון באור ירוק אל אי תנועה, ואז זיהינו שאין המשך. אין שום רמזור המשך שמאפשר לך לעבור בבטחון מאי התנועה הלאה. כאילו החליטו שרמזור אחד סמלי זה מספיק.
ובכלל, לעבור בירוק - זה ממש לא in ברומא.
ובקיצור, המסקנה שלנו לגבי תחבורה ברומא היא:
אם אתה לא חייב לעבור את הכביש - אז אל!
ומילה לגבי האוטובוסים.
אולי לישראלים זה נראה טבעי לגמרי, אבל אנחנו קיבלנו את הרושם שנהגי האוטובוס בכלל לא מודעים לעובדה שתפקידם הוא לאסוף נוסעים מתחנה לתחנה. אלא אם כן הם במקרה נתקלים במישהו שעומד באמצע הכביש, מפריע להם להתקדם ומנפנף בידיים.
קפה.
אז כמו שכבר ציינתי בפוסט קודם: ברומא כמו ברומא אין דבר כזה קפה לא טוב.
ולכן אל תתפתו לכל מיני המלצות על בתי קפה מיתולוגיים.
הקפה שם לא טוב יותר ויעלה לכם מאות אחוזים יותר (8 יורו לכוס קפוצ'ינו זה המון!!!)
גם בבתי קפה הכי נידחים שנקלענו אליהם בגלל הגשם שלא חדל - היה קפה מעולה!
ומומלץ להיכנס לבתי קפה שהם גם בתי מאפה...
בית המאפה היחיד שבו הקפה היה בשרות עצמי ממכונה אוטומטית, היה דוקא זה שבו היו המאפים והפיצות הכי טובות.
הוא נקרא "
antico forno ai serpenti" ונמצא באיזור שבו חנויות קטנות ומגניבות. הרבה חנויות וינטאג' ויד שנייה.
הפיצות באות במשקל. עבות וקריספיות ועם תוספות נהדרות.
ולמרות שהייתי מלאה ושבעה לא יכולתי לוותר על המתוקים - שחיתות.
לא העזתי לקחת שם קפה למרות שנראה לי שבגלל זה קפה מאוטומט הם אפילו לא מכניסים אותו לחשבון.
לפני שהרומאים יוצאים לסייסטה שלהם, הם אוכלים פיצה וכמה מתוקים כאלו.
קפוצ'ינו אגב, רק בבקר, אחר כך רק אספרסו. אבל כלפי התיירים הם סלחניים ומגישים להם קפוצ'ינו עם נימה ספק מזלזלת ספק מרחמת.
אופנה.
ואיך אפשר רומא בלי אופנה???!
ובכן, מסתבר שאפשר. מצטערת רומא, אני אוהבת אותך, אבל האופנה האיטלקית לא מדברת אלי.
ונכון, אני גם לא מומחית גדולה.
אז אמנם היינו עסוקים בחיפוש מתמיד אחרי הנעליים האופטימליות, ובסוף גם מצאנו אותן. אבל לגברים.
מה שכן, ראינו כמה תופעות ראויות לציון בתחום האפנה:
ולסיום, אמנות.
באיטליה, או ברומא, לא צריך ללכת למוזיאונים.
העיר חיה ונושמת אמנות.
אבל, אם במקרה נתקלתם בתערוכה של
מודליאני, אז אל תוותרו. היה מקסים.
וזהו בערך. פוסט קצת ארוך, אבל רציתי לתעד. שיהיה.
