אז אחרי 27 שנים, עם חבילה של תמונות בה אנו נראים צעירים, יפים ואוהבים, חזרנו אליה שנית.
מצטערת רומא, לא זכרתי כמה את יפה!
כי אז, לפני 27 שנים, המשכנו לפירנצה ולפריס... ואני התאהבתי בפריס.
אבל הפעם, למראה הפנורמה הנפרשת מהמרפסת של ה-FAO של האו"ם: העתיקות, הארמונות, עצי האורן המיוחדים, האפיפיור שבאופק וכוס קפה איטלקי ביד - נשביתי בקסמה.
תמונות מסוימות שבו ועלו בזכרוני אבל הרב שקע בתהומות הנשייה.
נ. לעומת זאת זכר הכל. הוא הוביל אותי בבטחון מאתר אחד לשני ובכל מקום גם היו לו סיפורים ואנקדותות לספר שלרגע תהיתי איך זה שאת החמאה במקרר הוא אף פעם לא מוצא.
אולי בגלל שברומא יש כבוד להיסטוריה ולא משנים בכל יום את המקום של הפורום רומנו או המדרגות הספרדיות?
אז בכל אתר כזה, שלפנו תמונה שצולמה לפני 27 שנים, והצטלמנו שם שוב.
אפילו את הכניסה לפנסיון של מריו - מצאנו. אבל את מריו לא.
בכמה מקומות היינו צריכים לפלס את דרכנו בין המון האדם כדי למצוא זה את זו וזו את זה בדיוק במקום שפעם היה ריק ופנוי לזוגות שבאו להצטלם על רקע הרומנטיקה של העבר.
בכמה מקרים אף תהיתי אם לא שינו דמויות האבן מן העבר את תנוחתן כי נמאס להן להצטלם שוב ושוב באותן תנוחות ולהתלכלך שוב ושוב מחרא של יונים להוטות מדי להצטלם...
והיו אתרים שבהם הצטלמנו לראשונה, כדי שבעוד 27 נוכל להצטלם שם שוב, וגם כדי שלא אוכל להגיד שמעולם לא הייתי במדרגות הספרדיות.
שתינו קפה במקומות הנכונים (שטויות! ברומא אין מקום שהוא מקום לא נכון לשתות בו קפה!),
קנינו נקניק וגבינות במקומות הנכונים,
וכמה שהשתדלנו להתנהג כרומאים, בכל זאת רימו אותנו פעם אחרי פעם על פי מיטב המסורת האיטלקית.
ולסיום, כמיטב מסורת האוהבים, הוספנו גם אנחנו מנעול על הגשר של גריבלדי.
ואם לא יגנבו אותו, אז נחזור ונצטלם לידו גם בעוד 27 שנים (או קצת פחות...).
(המשך יבוא)
אבל עכשיו החוצה, אל השמש המאירה לנו פנים בהמבורג.
