כשאישי היקר הראה לי בגאווה כיצד הכל נכנס בקלות למזוודה שארז לנסיעה הקרובה,
הבנתי שמבין שנינו בבית הזה, זאת אני השובניסטית ולא הוא.
לא הייתה ברירה, אלא לפתוח את מכונת התפירה...
ולדאוג מהר לתחליף הולם.
בנוסף הוקרבה לצורך העניין גם השמיכה הפטריוטית הזאת:
כדי לעטוף ולהגן על מערכת התקשורת המסועפת:
טוב, ועוד פה ושם קצת שיפורים כדי שייצג אותנו בכבוד,
וזהו,
אפשר לנוח.
כן, ככה זה כשמגיע הגיל שאתה מוכן להישבע שלא החזקת את הספר הזה בחיים ביד... ((:
או שאתה לא זוכר שנידברת לארוחת ערב עם חברים...
או שפתאם אתה חוגג את יום ההולדת ה-19 של בתך הצעירה (אתמול!!!)...
או שאתה מאמין בלב שלם שלמחט הזאת אין חור כי איך זה יכול להיות שהחוט לא נכנס...
זה סימן שצריך להוריד את האבק ממשחקי הקופסה של פעם ולהתחיל לשחק.
מזל טוב ילדתי אהובתי! את הכי בעולם!
