אין לי שום הערכה לחג הזה.
אבל אני אוהבת כתום.
ואני ממש, ממש אוהבת את הדלעת הזאת.
היא יפנית, קטנה ועסיסית.
והיא מאד כתומה.
והכי כיף - שלא צריך לקלף את הקליפה שלה. היא מתרככת נהדר גם בבישול וגם בצלייה בתנור.
הנוכחית נחצתה לשניים.
החצי הראשון נפרס לפרוסות ונצלה בתנור עם קצת שמן זית ומלח תבלינים וזכה לרוטב נהדר של טחינה וסילאן - מעדן!
והחצי השני בושל במרק והוגש עם גרעיני דלעת - אין כמוהו מנחם בערבי הסתיו החשוכים.
להתראות שמש, נתראה בעוד חצי שנה!
