אתמול היה יום קצת מוטרף.
בקצב שאני כבר לא כל כך רגילה אליו.
איש אחד באמריקה. (זה בסדר אהובי. סתם בצחוק הכל. שלא יהיו לך נקיפות מצפון)
ילדה אחת עם בוהן חבושה בגודל של פומלה. טוב, בערך...
חתול אחד מפונק שצריך שיבקרו אותו (;
ואני שמנסה להיות סופר אמא.
לפני:
אחרי:
משמאל למעלה עם כיוון השעון (זוכרים שעון? כזה עגול עם מחוגים שעושה תיק-תק)
חוברת התפירה החדשה של רוזה. פינקתי את עצמי אתמול.
הבלוג שלה אגב, מעורר קינאה.
מעבר לפרסומות ופוסטים שמפרסמים ספרים שהיא הוסיפה השנה,
היא מצליחה להתמיד בסגנון פשוט, כביכול אינפורמטיבי אבל לא משעמם ותמיד או לרב עם תמונה אחת בלבד.
ולמרות שהבלוג שלה מתעדכן תדיר, עדיין נראה שהיא מספיקה ליצור בלי הפסקה.
ניהול זמן!!! זה מה שלא לימדו אותי בבית הספר.
הפומלה הראשונה שלי העונה.
לא משהו. יבשה וקטנה.
מקווה שהבאות אחריה יהיו טובות יותר. אני אוהבת פומלה!
קפה ועוגה של הבקר אחרי הבלגן.
והיום ארוך במיוחד. עד שארגע.
שזה אומר סיבוב מעמיק ברחבי הבלוגריה. חיפוש אחרי דברים יפים שירגיעו.
וכשאני באמת רוצה להשקיע אז אני גם מכניסה כמה חידושים לרשימת הבלוגים האהובים כדי שיהיה גיוון ויהיה מעניין.
לא בטוחה שהתוספות של הפעם הן באמת מבטיחות, אבל נראה.
בסך הכל זה די עוד מאותו דבר ולפעמים מדהים לראות איך טרנדים חוצים יבשות בשניות.
והעוגה היא כמובן האלוהית של אורן גירון מ"האוסף המתוק של על השולחן".
ואתמול נאפו כאן שתיים כאלו.
קלה ביותר להכנה, טעימה ומענגת.
אה, הקטע של הכנת הטרופלים? כמובן שאני לא מכינה בעצמי.
זאת עוגה של סתיו וחורף אצלנו כי היא מסמנת את הופעת הממתקים של חג המולד בחנויות.
מנצחת!
וכשאגמור להתעסק פה בשטויות, אולי אתפור לי שמלה.
"אולי!" אמרתי.
לוין קיפניס! השעון מתקתק ולא דופק!
אבל מילא, נעזוב את זה עכשיו.
שמלה.
