למשך חמש דקות עצר כל הרחוב את נשימתו.
מהההתרגשויות שממלאות ומאירות את חיינו.
אמא ברווזה (למען דיוק: ברכיה) הוליכה את הברווזונים הצעירים לטבילה ראשונה באגם.
לפני הרמזור, כמו כל אזרח המבורגרי הגון, עצרה והזהירה את צאצאיה.
גם שאר אזרחי המבורג נעצרו וחיכו כדי להוות מודל חינוכי לדור הצעיר.
נעצרו גם כל 12 הברווזונים וחיכו.
בהנתן האות, או כשהתחלף האור ברמזור (צריך לזכור לכתוב מכתב לעירייה שיוסיפו גם דמות של ברווז),
עברו כולם,
אך התקשו לטפס חזרה למדרכה שממול.
מיד נחלצו כולם לעזור ולבד מאחד שקצת התקשה להדביק את הקצב (אך זכה לליווי צמוד עד שהדביק את הפער),
המשיכו כולם את דרכם אל הפארק.
כשחזרתי בצהריים מן העבודה, מיהרתי אל הפארק,
ונשמתי לרווחה כשראיתי את אמא ברווזה שוחה אלי בגאווה מן הגדה שממול וחיכתה לידי עד שאספור את כולם,
שאכן 12 ברווזונים הגיעו ליעדם בשלום.
אמא טבע, שוב הצלחת!!!
עדיין לא ברור לי מדוע הרחיקו מן האגם כדי להטיל את הביצים?
וגם נראה לי לא הגיוני שברווזה אחת הטילה 12 ביצים. האם יתכן שהן מנהלות חינוך משותף??
(נחי??)
וגם הצב ששמחתי לראות, תוהה.
או סתם תופס שמש שמלטפת אותנו באהבה.
מתנצלת על איכות הצילומים.















