טרנד הטבעונות ... הצמחונות וכל מה שביניהם.
ובכל זאת, מאז לפני שלושים שנה שהצמחונות נכנסה לה ביחד עם חייל אחד אל תוך חיי, לא הרבה השתנה.
אותה הסויה, הטופו והסייטן ממשיכים גם היום למלא את החלל שנוצר בעקבות ההמנעות מבשר.
ועם כל הרעש והמהומה עדיין לא ניתקלתי במתכון אחד שהצליח להפתיע אותי בחדשנותו בתחום הצמחונות.
למרות צמחונותו האדוקה של אישי היקר, ולמרות שאהבתי את הטיעונים,
לא נמנעתי לגמרי מלהכניס בשר הביתה.
רק נאלצתי, כמו בבית דתי, להקפיד על כללי ההפרדה.
נולדו ילדים ולא רציתי למנוע מהם את היתרונות שבבשר. אבל קשה לאמר שהייתי בשלנית גדולה בתחום הבשרים...
הילדים, אפשר לאמר, גדלו יותר כצמחוניים מאשר כאוכלי בשר.
בגיל ההתבגרות התחשק להם קצת יותר בשר.
והיום כששניהם כבר בוגרים הם נוטים יותר לכיוון הצמחונות.
האחד יותר טבעוני, והשנייה מנסה צמחונות אבל חוטאת עם דגים.
ובכל זאת, לעיתים קרובות מתנהלים פה שני מטבחים זה לצד זה, ואפילו מנהלים ביניהם עסקאות שיתוף חלקיות.
אני זורקת לסיר האמייל הנמוך הנהדר שלי כל מיני ירקות (הערב היו בצל, בטטה, סלק! ומנגולד),
מטגנת קלות ואחר כך מכסה ומאדה כמעט בלי תוספת נוזלים.
ואז באה תכנית החלוקה. אל סיר נוסף אני מעבירה כחצי מהתערובת המתבשלת.
לסיר הראשון אני מוסיפה פילה דג וחלב קוקוס ואילו לסיר השני רצועות טופו, שני צ'ילי חריפים ורוטב סויה.
את שני הסירים אני מכניסה לתנור בשני תאים נפרדים, וזהו!
בכל צלחת ערימת בורגול עדין מבושל ועליה איש איש לפי נטייתו או סטייתו.
אחרי החלוקה.
ירקות עם דג.
ירקות עם טופו.
וכולם מרוצים!
לבריאות!
ואני?
בשטח הפקר.
אני נהנית משני העולמות.
לוקחת קצת מכאן וקצת משם מבלי להתחייב לכלום.
