confession

אהובי,

זוכר אתמול בערב? 

כשבאת הביתה מהעבודה והשולחן היה ערוך ואדים מעוררי תאבון עלו מהסירים?

והנרות דלקו והאורות היו מעומעמים?

ואני ישבתי במטבח (בשמלה שחורה ההדוקה) רגל על רגל וציחקקתי קלות?

זוכר?

ואז שאלת אותי למה אני צוחקת ואני צחקתי והתחמקתי מתשובה - זוכר?

אז יש לי וידוי.

כן ככה בפומבי. 

קבל עם ועדה אני אודה.

לא, לא צחקתי כי המאהב הספיק בדיוק לברוח מהחלון.

ולא, גם לא צחקתי בגלל שאת המטעמים שהגשתי קניתי בעצם במעדניה בדרך הביתה.

צחקתי-

בגלל שבשנייה שלפני שנכנסת הביתה הספקתי להעלים את הראייה האחרונה למה שהתרחש כאן לפני,

ולהתיישב רגל על רגל.

כי חמש דקות לפני שנכנסת המטבח נראה כך:

וכך:

וכך:

ו...

טוב, אני אחסוך ממך את המראות הקשים הנוספים. 

פה זה לא הוליווד.

לא צריך להראות את מראות האימים מכל הזוויות נכון?

וזהו.
ידעתי שתעמוד בזה בגבורה.
פשוט הייתי חייבת.

ובכל אופן, הרי ברור לשנינו שבלוגרית אוכל אני כבר לא אהיה.

וברור שתהליך העבודה שלי אינו יכול להוות תפאורה לספר בישול...

ולא רק בתחום הבישול...

ובכל זאת את המתכון ללחמניות/מאפינס הנחמדות האלו אני מנדבת בשמחה ואני די בטוחה שאפשר גם בלי הסברים מפורטים וצילומים מהממים.

לחמניות גבינה של אמא של בועז (כמעט 20 שנה מאז שבועז היה עם ש. בגן):

1 חבילת קמח תופח (או 350 ג' קמח כוסמין וחבילת אבקת אפייה)

1/2 חבילת מרגרינה (... שמתי 50 גרם חמאה ו 50 גרם שמן זית) 

1 גביע גבינה לבנה - סקי 5% (יש עדיין? אני שמתי תערובת של מה שהיה במקרר...)

150 גרם גבינה צהובה מגוררת

2 ביצים

מלח, פלפל

מערבבים הכל, מורחים בחלמון ושומשום או פרג ואופים כ-35 דקות בחם בינוני.

בגלל שמיהרתי להספיק הכל לפני שתחזור מהעבודה, אז פשוט חילקתי את הכמות בתבנית של מאפינס, אבל ניתן בקלות גם ליצור לחמניות נחמדות.

ויצא מעולה!

נכון?

והאמת? לפעמים דווקא נורא מתחשק לי לראות את התהליך האמיתי שעומד מאחורי הצילומים המהממים.

לראות את הקמח שנשפך לריצפה, ואת טיפטופי הביצה, ואת השפריצים של הקצפת על הקיר מאחורי.

אני רוצה לראות באמת איך נראה המטבח ולהרגיש איך באמת מכינים תבשיל זה או אחר.

אני לא זוכרת מי אמרה או כתבה,

אבל ספר בישול טוב, הוא ספר בישול מוכתם במוצרי מזון שלקחו חלק בבישול או באפיה.

כל כך נכון בעיני, ומאד חסר לי בתוך כל הסטריליות הזאת של האינסטגרם (שאין לי) או הבלוגוספריה.

אבל שיהיה.

וכך סתם, בלי שום קשר ואגב מריאן פייתפול, אז אם מישהו לגמרי במקרה מחפש רעיונות למתנות,  

אז רשימת המשאלות שלי בפינטרסט מעודכנת.

it's a kind of confession.

i just wanted to admit that before every dinner, as simple as can be, my kitchen looks as above...

and quite similar in every creative process in my case.

how does the creative process looks by you? and i mean the real you! not the one you tend to show in your blog or instagram...