כל מה שהיה להגיד על פמיניזם כבר נכתב, נחקר, הוכח ונאמר. אין לי מה להוסיף. כך חשבתי, לפחות, עד לרגע שבו חיפשתי בגוגל מאמרים בנושא "אקופמיניזם" בניסיון להבין ולעכל את המושג החדש ששמעתי אודותיו רק לאחרונה, וזאת עשיתי תוך כדי תיקון כיסים במכנסיים ובמעילים של הגברים שבחיי.
ובפעם המאה שנידקרתי מהמחט בניסיון חסר סיכוי לתת לכיס המלא חורים בחזרה את צורת הכיס שלו - חדרה המחט גם למעמקי התודעה ואמרתי "אוו!" ואחר כך גם"אהה!" ואז "אורורה!" והבנתי שהנה אני דוגמה חיה לקורבנות עליהן מדבר האקופמיניזם.
זמן קצר לאחר שקיבלתי מהורי את מכונת התפירה הראשונה שלי, הבנתי שזו אליה וקוץ בה.
אך נגמר לו ירח הדבש של המכונה ושלי, מצאתי יום אחד ערימה של מכנסיים מונחת ליד המכונה. ליתר דיוק, ערימה של מכנסיים של אבא שלי, ואם רוצים ממש לדייק אז ערימה של מכנסיים של אבא שלי עם חורים בכיסים.
האם הזדמן לכם/לכן אי פעם לתקן כיס? כיס של מכנסיים? או כיס של מעיל או ז'אקט עם ביטנה?
מי שמניד/ה בראשו/ה לשלילה יתקשה אולי להבין, אך בכל זאת, מומלץ להמשיך לקרוא וגם אם רק מתוך סולידריות לקורבנות האקופמיניזם.
מדובר באחת הפעולות היותר מעצבנות, מורטות עצבים ובעצם חסרות תוכלת.
הגישה אל החור היא תמיד בלתי אפשרית משום כיוון, הכיס תמיד מתעקם ומתעוות ומאבד את צורת הכיס שלו, ותמיד - אבל תמיד! באיזשהו שלב אותו זוג מכנסיים ואותו כיס חוזרים עם חורים חדשים ורעננים.
כשהתחתנתי, אחרי ירח דבש תמים ורומנטי, הוכפלה ערימת המכנסיים! של אבא שלי ושל אישי!
ואחרי שילדתי את בני הבכור, יכולתי לצפות בחרדה גם בתהליך ההתפתחות של חורים. מחורים עובריים קטנים וכמעט חמודים, ועד להתבגרותם והפיכתם לחורים עצמאיים, שונים ומגוונים.
חיפשתי בגוגל..."גברים עם חורים בכיסים"... העליתי בחכתי רק מאמרים כלכליים והמלצות לחופשות שלא גורמות לחורים בכיסים. אבל כלום! נאדה! על גברים עם חורים בכיסים. או התמודדות של נשים עם התופעה. חיפשתי פורומים, קבוצות בפייסבוק או תמונות בפינטרסט - נאדה!
הגעתי למסקנה שעליתי על טאבו תרבותי שהשתיקה יפה לו.
פה ושם מצאתי עקבות של "מתקנות כיסים" במסווה של "רוקמות". שימו לב לזאת למשל.
תמיד תהיתי: איפה היא מוצאת זמן לשבת ולרקום באינטנסיביות כזו? מה זו האובססיה הזו? ואז ירד לי האסימון! הצילום עם הזוית המיוחדת, התקריב הזה שמנסה להתחפש לצילום של בלוגרית מוכשרת - הוא בעצם צילום שמנסה להסוות תיקון כיס ...
אם כך, אז אינני לבד.
אבל אני, כמעט בת 51, יכולה להרשות לעצמי גם לנפץ טאבו או שניים.
אז הנה אני אומרת:
אני שונאת לתקן חורים בכיסים!
הפרק הבא: קריעה בכיסים וניבוי העתיד
אם כך, אז אינני לבד.
אבל אני, כמעט בת 51, יכולה להרשות לעצמי גם לנפץ טאבו או שניים.
אז הנה אני אומרת:
אני שונאת לתקן חורים בכיסים!
הפרק הבא: קריעה בכיסים וניבוי העתיד
