shopping in hamburg

in a rainy day

as well as in a sunny day

is always a chance to meet interesting fellows.
:)

"life does you only good"

so you said and so it does!

|

|

|

|

\/

Nir Alon
Life Does You Only Good
2007

Nir Alon

Somebody Says Something About Us

2004

Nir Alon

Somebody Says Something About Us

2004

happy birthday my love!!!!

stairways to heaven

i saw this morning the spring in our garden

and some stairway on the way... maybe to heaven

breakfast - ארוחת בקר

שיר החתולים מילים: ע. הלל לחן: סשה ארגוב קיים ביצוע לשיר זה  מנד'לה שבעים ותשע בחצר, ארבעה פחים של זבל נשענים על הגדר, מכל פח מציץ זנב - מחובר חתול תחתיו. 'איבן האיום' הוא זה השרוט והרזה, 'לולה' חתולה שרמנטית, חייכנית, קצת נימפומנטית. 'פרידה שוברט' הגרושה-שה, יש לה רגל קצת קרושה-שה. 'אבו-ג'ילדה השודד' מכלבים לא מפחד. זנבות ארבעה מציצים, כיתת חתולים אמיצים. מנד'לה שבעים ותשע בחצר, לארבעת יקירינו כל מאומה לא חסר, פח-אשפה בולעים, שובעים, ישמרנו מכלבים! 'איבן האיום' סומר: "סכנה, אני נמר!" 'לולה' אז נמתחת קצת רק, כל כולה כה קליאופטרה. "אז אני נורא דלידה!" - מענטזת 'שוברט פרידה'. 'אבו-ג'ילדה' מתרתח: "זהירות, אני נוש-אך!" ארבעה חתולים אמיצים בפחי האשפה משוויצים. מנד'לה שבעים ותשע בחצר, זוללים, נוגסים החברה, אין אונס ואין עוצר. זה בזו מאוהבים, ישמרנו מכלבים! 'איב' את 'לולה' כה אוהב, בזנבה זנבו שולב, מחייכת, מתחתכת - 'לולה' באוזנו נושכת, עד ש'פרידה' מקנאה לה, בזנב טונה מפליקה לה. 'אבו-ג'לדה' כה נדהם, על גבו נופל נרדם. ארבעה חתולים אמיצים אוהכים, מקפצים וניצים. מנד'לה שבעים ותשע בחצר, מהומות עושים החבר'ה, אין מזהיר ואין עוצר. מרעישים, שורטים, נושכים, מפילים את הפחים. 'איבן' מילל איום: "לולה, נתחתן היום!" 'פרידה' בחימה היסטרית לחי צרתה סור-טרת. 'אבו-ג'ילדה' הנרדם-דם בשנתו צורח "דם, דם!" פתע הס, נפל דבר, בחצר כלבלב עבר בחצר עבר כלבלב ונבח לו: "הב, הב, הב!" ארבעה חתולים נפלצים לכל הרוחות נפוצים.

group portrait with ... pushkin

we wish you all a wonderful week!
pushkin and friends

almost here - the spring

around the corner, but we can feel it.

also the robin felt it.

nir's exhebition by mytoro on friday.

 sunday morning in cafe zeitraum

and windows in eimsbütell can be funny

have a nice week everybody!

well...

i definitely can't say that 51 is the new 50, or the new 40, even not the new 30...
but with my love ones around and a lot of good humour - it's compatible.

אתמול בלילה כשהלכנו לישון השארנו בטעות נר דולק. סימן מדאיג, לא?

אבל הבקר בשש, כשקמתי ומצאתי את הנר הדולק, חשבתי לעצמי שזה דוקא נחמד.

זה הנר לכבודי. 

זה הנר שאיתו אבקש את המשאלה שלי ליום ההולדת.

קצת בהכללה, ביקשתי "בריאות".

נכון שזה מסוג המשאלות שמבקשים רק בגיל מבוגר?

כשיצאתי הבקר לעבודה, וסידרתי את כובע הצמר על הראש, הקפדתי שהתלתל הכסוף שלי יציץ החוצה.

בכל אופן, אף אחד לא קם לכבודי באוטובוס. עדיין. 

(טוב, זה לא חוכמה, היו מקומות פנויים)

ויחד איתי חוגג גם הבלוג שלי את יום הולדתו החמישי.

אני די גאה שהגעתי עד הלום.

וגם אם אני ועוד שלושה אנונימים ואחת שתומכת הם היחידים שקוראים את הבלוג,

עדיין אני נהנית ומאחלת לי ולבלוג...

רק בריאות!

a hole in the...

כל מה שהיה להגיד על פמיניזם כבר נכתב, נחקר, הוכח ונאמר. אין לי מה להוסיף. כך חשבתי, לפחות, עד לרגע שבו חיפשתי בגוגל מאמרים בנושא "אקופמיניזם" בניסיון להבין ולעכל את המושג החדש ששמעתי אודותיו רק לאחרונה, וזאת עשיתי תוך כדי תיקון כיסים במכנסיים ובמעילים של הגברים שבחיי.

ובפעם המאה שנידקרתי מהמחט בניסיון חסר סיכוי לתת לכיס המלא חורים בחזרה את צורת הכיס שלו - חדרה המחט גם למעמקי התודעה ואמרתי "אוו!" ואחר כך גם"אהה!" ואז "אורורה!" והבנתי שהנה אני דוגמה חיה לקורבנות עליהן מדבר האקופמיניזם.

זמן קצר לאחר שקיבלתי מהורי את מכונת התפירה הראשונה שלי, הבנתי שזו אליה וקוץ בה.
אך נגמר לו ירח הדבש של המכונה ושלי, מצאתי יום אחד ערימה של מכנסיים מונחת ליד המכונה. ליתר דיוק, ערימה של מכנסיים של אבא שלי, ואם רוצים ממש לדייק אז ערימה של מכנסיים של אבא שלי עם חורים בכיסים.

האם הזדמן לכם/לכן אי פעם לתקן כיס? כיס של מכנסיים? או כיס של מעיל או ז'אקט עם ביטנה?
מי שמניד/ה בראשו/ה לשלילה יתקשה אולי להבין, אך בכל זאת, מומלץ להמשיך לקרוא וגם אם רק מתוך סולידריות לקורבנות האקופמיניזם.

מדובר באחת הפעולות היותר מעצבנות, מורטות עצבים ובעצם חסרות תוכלת.
הגישה אל החור היא תמיד בלתי אפשרית משום כיוון, הכיס תמיד מתעקם ומתעוות ומאבד את צורת הכיס שלו, ותמיד - אבל תמיד! באיזשהו שלב אותו זוג מכנסיים ואותו כיס חוזרים עם חורים חדשים ורעננים.

כשהתחתנתי, אחרי ירח דבש תמים ורומנטי, הוכפלה ערימת המכנסיים! של אבא שלי ושל אישי!
ואחרי שילדתי את בני הבכור, יכולתי לצפות בחרדה גם בתהליך ההתפתחות של חורים. מחורים עובריים קטנים וכמעט חמודים, ועד להתבגרותם והפיכתם לחורים עצמאיים, שונים ומגוונים.

חיפשתי בגוגל..."גברים עם חורים בכיסים"... העליתי בחכתי רק מאמרים כלכליים והמלצות לחופשות שלא גורמות לחורים בכיסים. אבל כלום! נאדה! על גברים עם חורים בכיסים. או התמודדות של נשים עם התופעה. חיפשתי פורומים, קבוצות בפייסבוק או תמונות בפינטרסט - נאדה!

הגעתי למסקנה שעליתי על טאבו תרבותי שהשתיקה יפה לו.

פה ושם מצאתי עקבות של "מתקנות כיסים" במסווה של "רוקמות". שימו לב לזאת למשל. 

תמיד תהיתי: איפה היא מוצאת זמן לשבת ולרקום באינטנסיביות כזו? מה זו האובססיה הזו? ואז ירד לי האסימון! הצילום עם הזוית המיוחדת, התקריב הזה שמנסה להתחפש לצילום של בלוגרית מוכשרת - הוא בעצם צילום שמנסה להסוות תיקון כיס ...
אם כך, אז אינני לבד.
אבל אני, כמעט בת 51, יכולה להרשות לעצמי גם לנפץ טאבו או שניים.
אז הנה אני אומרת:
אני שונאת לתקן חורים בכיסים!

הפרק הבא: קריעה בכיסים וניבוי העתיד

in a few hours

i will be born....
but meanwhile i'm sitting here sewing pockets...

is it only in my family that the men have this tendency to make holes in their pockets?
strange...

here comes the sun

hardly felt, but the days are getting longer.