והנה משהו שאני יכולה רק בעברית, ויחד עם זאת אולי דוקא לא.
אחרי 12 חגי מולד באירופה אני מרשה לעצמי להגיד קבל עם ועדה ובלשון המעטה שאני לא אוהבת את החג הזה.
אולי כדי להיות פוליטיקלי קורקט עלי להגיד שאני לא אוהבת את הזמן הזה של השנה.
למה?
קודם כל, כי זה קיטש נוראי בעיני ולא סתם קיטש, אלא המנייריזם של הקיטש ובלי טיפת עידון.
ולא רק ויזואלית, שלא לדבר על מוסיקלית, אלא גם מבחינת התוכן.
שנית כל, כי זה רק מדגיש את הפערים בעולם. בין אנשים, בין מעמדות, בין דתות. ואני הרי, כידוע לכם סוציאליסטית מבטן ולידה.
שלישית כל, כי זה חגיגה לקפיטליזם.
ורביעית כל, כי ...
וחמישית כל, כי זה קיטש!
וכחלק מכל הקיטש הזה מברכים זה את זה ושולחים ברכות ושירים וסיפורים מרגשים ומצרפים לזה שוקולד או דובון עם סרט זהב וכובע של סנטה קלאוס.
את אחד מהסיפורים האלה קיבלתי היום, ומיד חשבתי שנבחר בגללי ובגלל ישראליותי (מה לעשות, אני כפי הנראה תקועה אי שם בשלב האגוצנטרי...). והחלטתי לתרגם לעברית ולהפנות אותו אל כל הקרובים והיקרים לי שמתלבטים בימים אלו במה לבחור ואם בכלל.
אז הנה הוא בתרגום חופשי מגרמנית:
שלום
"אמרי לי, כמה שוקל פתית שלג?" שאל הירגזי (במקור: ירגזי שחור) את היונה (במקור: יונת בר/תור).
"לא יותר מכלום" השיבה היונה.
"אם כך אני חייב לספר לך סיפור נפלא" אמר הירגזי.
"ישבתי על ענף של עץ אשוח, קרוב לגזע, כשהתחיל לרדת שלג; לא משהו עז, לא סערה משתוללת, לא. כמו בחלום, ללא קול וללא כובד.
מאחר ולא היה לי משהו טוב יותר לעסוק בו, ספרתי את פתיתי השלג, אלו שנפלו ונשארו תלויים על הסתעפויות הענף והמחטים של הענף שלי.
בדיוק שלושה-מיליון-שבע מאות-ארבעים-ואחת-אלף-ותשע-מאות-חמישים-ושתיים פתיתים היו שם
(בגרמנית: dreimillionensiebenhunderteinundvierzigtausendneunhudertzweiundfünfzig).
כשפתית השלג השלושה-מיליון-שבע מאות-ארבעים-ואחת-אלף-ותשע-מאות-חמישים-ושלוש
(בגרמנית: dreimillionensiebenhunderteinundvierzigtausendneunhudertdreiundfünfzig) - שאינו שוקל יותר מכלום, לפי דבריך – נפל, נשבר הענף."
הירגזי עף. היונה, מומחית משכבר הימים בשאלות מעין אלו, אמרה לעצמה לאחר מחשבה:
"אולי חסר רק קול של בן אדם ויחידי בכדי להביא לעולם שלום".
מאת: Kurt Kauter
מאחלת לכם, בכל דרך בה תבחרו, שלכבוד השנה האזרחית החדשה תבחרו ותביאו קצת שלום. אני מאמינה.
