שלום יקירי,
הנה שוב אני מנצלת את הבמה הפומבית הזו לענינינו הפרטיים.
שקיפות.
30 גוונים של שקוף.
30 שנות נישואין.
היום, ולא מחר. ובפעם הראשונה לחוד. אתה שם למטה, ואני למעלה.
אתה בבית ואני בדרך למה שהיה הביתה.
אתה בבית ואני בדרך למה שהיה הביתה.
אתה שותה את הקפה של הבקר שלנו, לאט, עם הרבה עיתון. כמה קשה עמלנו כדי שיהיה לנו טקס כזה של בקר.
ובכל זאת, בכל בקר כשאתה קם אתה שואל מחדש: קפה?
טקסים.
טקס חתונה. רב צבאי. ג'ינג'י. אני בטוחה.
חתונה פשוטה. הכי פשוטה. היינו הראשונים שהתחתנו, לא היה לנו ממי להעתיק. לא היו יומרות.
היה קר. עוד היו פה ושם שאריות של השלג מיום אתמול.
חתונה פשוטה. הכי פשוטה. היינו הראשונים שהתחתנו, לא היה לנו ממי להעתיק. לא היו יומרות.
היה קר. עוד היו פה ושם שאריות של השלג מיום אתמול.
לקראת סוף החתונה נפרדנו מכולם והלכנו.
היינו צריכים להספיק לאוטובוס שיסיע אותנו מירושלים לתל אביב לירח דבש שאבא סידר לנו.
אתה עלית על מדים ואני החלפתי לשמלה הכחולה שתפרתי פעם לעצמי.
פקידת קבלה אחת אמרה לשנייה: את רואה, אמרתי לך שזה הם. באמת היה קשה לזהות שאנחנו חתן-כלה.
היתה שמפניה בחדר? נדמה לי שכן. אבא דאג שיהיה.
בעוד שעות אחדות ננחת אצל אבא. הוא לא ידע מי אני. הוא גם לא יזהה את שלי ומיקה.
אולי הוא יראה לי את הציורים שלך שתלויים מעל הטלויזיה וינסה במעט מילים שנותרו לו לתאר את מידת האקספרסיביות שהוא מוצא בתמונות שלך. אולי.
אולי הוא יראה לי את הציורים שלך שתלויים מעל הטלויזיה וינסה במעט מילים שנותרו לו לתאר את מידת האקספרסיביות שהוא מוצא בתמונות שלך. אולי.
כשאחזור נחגוג. אולי נצא למסעדה סינית ואני אזמין מרק תירס.
אולי דוקא נישאר בבית ונשים דיסק של הפינק פלויד בקולי קולות ונרקוד עד שניפול שדודים.
ואולי, רק אולי, יפרחו כל הקרוקוסים בגינה ויהיה חם ונשב ונשתה את הקפה של הבקר בגינה ונתפעל.
